קביעת גובה החיוב במזונות נעשית תוך כדי בחינת גורמים שונים: צרכי הקטינים, רמת וכושר ההשתכרות של ההורים, צרכים מיוחדים של הקטין ביחס לקטינים אחרים, ונתונים רלוונטיים ספציפיים אחרים. לצורך קביעת המזונות נעשית אבחנה בין קבוצות גילאים שונות:
עד גיל 6 ("קטני קטינים") -חיוב המזונות מוטל באופן אבסולוטי על האב כחיוב מדין תורה.
מגיל 6- 15, ע"פ הדין העברי, עדיין על האב מוטלת חובה בסיסית לספק לילדיו את צרכיהם ההכרחיים וזאת בהתחשב בהשתכרות בני הזוג מאחר וזהו חיוב מדרבנן מדיו צדקה, קרי פסיקת מקור החיוב נובעת מפסיקת ההלכה ולא מדין תורה ממש (נבאיר כי אמנם בהלכה היהודית אין הבדל מהותי בין החיובים מאחר ותורה שבעל-פה הנה חלק מהתורה בכתב ושנייהם נמסרו למשה בהר סיני אולם עדיין יש נפקויות באשר לגודל החיוב).
כיום כהלכה מחייבת - חיוב האב הורחב עד הגיעו של הקטין לגיל 15.
לגבי צרכיהם הבסיסיים של הקטינים - בשורה של פסקי דין נקבע כי מסגרת צרכיהם ההכרחיים של הקטינים נכללות: הוצאות מזון, ביגוד והנעלה, מדור (הכוונה לחלק יחסי מתשלום השכירות/ משכנתא והוצאות אחזקת הבית), בריאות וחינוך בסיסי (לא כולל חוגים וכיוצ"ב). בהוצאות שמעבר לצרכים ההכרחיים שפורטו לעיל, מחייב בית המשפט מ"דין צדקה" את שני ההורים, לפי יכולתו של כל אחד מן ההורים ובהתחשב בצרכים של הקטינים.
קטינים מגיל 15- 18-החיוב במלוא ההוצאות של הקטינים הינו מדין צדקה. כלומר, מוטל על שני ההורים בהתאם ליכולתם הכלכלית. כך למשל, אם משתכר האב משכורת הגבוהה בהרבה ממשכורתה של האם, האב יישא במרבית תשלום המזונות.
18- 21-עקרונית, לבית המשפט סמכות לחייב במזונות עד תום השירות הצבאי, כאשר בד"כ ובאופן כללי החיוב במזונות עומד על שליש מסכום המזונות המקורי.