ואלו הם:

ב.      העברה או שעבוד של נכסים העולים בכדי העדפת מרמה, בין אם בישראל או בחו"ל;

ג.        ניסיון של החייב להתחמק מנושים בכל דרך שהיא, לרבות -

·        בריחה מן הארץ והתיישבות בחו"ל;

·        עזיבת הבית או מקום העסקים הרגיל של החייב על מנת שלא ימצאו אותו בהם;

·        התחמקות החייב ממקומות בהם מצויים נושים;

·        התבודדות של החייב על מנת שלא ניתן יהיה ליצור עמו קשר אם בחו"ל או בישראל;

ד.      עיקול של אחד או יותר מנכסי החייב ומכירתו בידי ההוצאה לפועל;

ה.      הצהרה של החייב בפני בית המשפט שאינו יכול לשלם את חובותיו, או הגשת בקשה שיוכרז פושט רגל;

ו.        הודעת החייב לנושה כי הפסיק, או עומד להפסיק, לשעה או לצמיתות, לשלם את חובו; בעניין זה קבע בית המשפט העליון כי הודעת החייב בדבר התליית תשלום חובותיו לנושים אינה חייבת להיות בכתב (רע"א 11696/05 משה בן צור ו- 63 אחרים נ` מנשה מזרחי), והיא אף יכולה להיעשות באמצעות אמירה בעל פה ובלבד שנושה סביר יוכל להסיק ממנה, על פי מבחן אובייקטיבי, על כוונה להתלות את תשלום החובות (עא 271/82 ישעיהו ברנט נ` בנק ברקליס דיסקונט בע"מ, לז (3) 751)

ז.       אי מילוי החייב אחר הדרישות שבהתראת פשיטת רגל שהומצאה לו, תוך פרק זמן שנקבע מראש.